שוב ביפו

אחרי זה הלכתי לים ביפו. היו שם שלושה דגלים שחורים ולא היה מציל. על החוף יש בית קברות של ערבים. וכל החוף גם מלא ערבים. משחקים במטקות. התיישבתי. לידי באה אישה אחת. בחורה. בלי תיק. האם שמעת על חלומות צלולים? היא שאלה אותי. אני מנסה לעבוד על חלומות צלולים. לרשום את כל מה שקורה לי בלילה. בגלל זה אני חייבת לישון כל יום באותה השעה בדיוק. הגלים עשו רעש בשלושה כיוונים שונים. בעומק התחבאו בהם הרבה אנשים. אבל כל לילה, היא מספרת לי, אני לא חולמת כלום. יונה של ים התיישבה לידי מצד ימין וכשהבטתי שמאלה האישה האדומה הקטנה ישבה על מפית רקומה, שולי השמלה שלה רטובים, משקפי השמש ענקיים. באו עננים והסתירו את השמש. קמתי להביט. המים היו דיו מוכסף רעיל וסמיך. הרוח כהתה רק בצד אחד. התיישבתי ושוב התימניה התחילה לדבר. יש לי אהוב שהוא גנן אנתרופוסופי, אבל אנחנו לא נביא ילדים. בגלל שהוא בצי הסוחר? אבל רק אני צחקתי מהבדיחה הזאת ורוח נכנסה לי לחולצה.